פסק-דין בתיק ת"א 8106-04-09

1.         התובעת מנהלת את נכס, דירת מגורים, הנמצאת בעכו העתיקה מס 13/23. הנתבעת הינה דיירת מוגנת, על פי הסכם שכירות. התובעת הגישה תביעה כספית כנגד הנתבעת בגין חובות כספים אותם היא חבה לה כנטען וכן תביעה לפינויה של הנתבעת מן הדירה בגין חוב זה ובנוסף תביעה לצו עשה לאפשר לתובעת להכנס לדירה צורך ביצוע מדידה.

2.         התובעת טוענת עם הגשת כתב התביעה כי הנתבעת לא שלמה לתובעת דמי שכירות חודשיים כמתחייב ונכון למועד הגשת התביעה חובה בגין דמי שכירות עמד על סך של 3,375ש"ח.

3.         התובעת טוענת כי בוצע שיפוץ בדירה בעקבות הכרזתו כמבנה מוסכן על ידי עיריית עכו.  התובעת נשאה בעלויות ועל הנתבעת לשאת על פי חוק במחצית מעלויות השיפוץ (50%) בתוספת 12% מהסכום הנ"ל דמי טיפול התובעת בתיקונים. לפיכך, בגין אותם תיקונים , אשר התרחשו בשני שלבים חבה הנתבעת לתובעת סך כולל של 49,298.25 ש"ח.

4.         משרד הביטחון העביר תשלום על חשבון חובה של הנתבעת בסך של 31,756 ש"ח ולפיכך נותרה הנתבעת חבה את ההפרש בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

5.         הנתבעת כופרת בחובה הנטען.

6.         תחילה התעוררה בתיק זה שאלת ההתיישנות. התביעה הוגשה בחודש 4/09 בגין חוב אשר נוצר לכל המאוחר בחודש 1/01. לטענת התובעת התביעה לא התיישנה מאחר והנתבעת חתמה, לשיטתה של התובעת, על מסמך הסדר לתשלום החוב. התובעת טוענת כי יש לראות במסמך זה הודאה המאריכה את תקופת ההתיישנות בהתאם להוראות סעיף 9 לחוק ההתיישנות. הנתבעת טענה כי אינה חתומה על המסמך וכי גם היה ויוכח שחתמה אין במסמך כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות.

7.         הצדדים טענות לעניין ההתיישנות כשנקודת המוצא לטיעון היא כי המסמך מיום 28.9.04 נחתם על ידי הנתבע. עניין אמיתות החתימה טרם נדון על ידי וההחלטה הייתה במישור המשפטי בלבד האם המסמך יכול, במידה ונחתם על ידי הנתבעת לעצור את מרוץ ההתיישנות. בהחלטתי מיום 7.9.11 קבעתי כי המסמך עומד בתנאים הנדרשים בסעיף 9 לחוק התיישנות ומהווה הודאת בעל דין בקיומו של החוב.

8.         בתיק זה עוררו הצדדים שאלות רבות- שאלת זיהויו של הנכס, אילו עובדות שיפוץ בוצעו במקום, האם חתמה הנתבעת על המסמך המאריך את תקופת ההתיישנות, האם נטל על עצמו משרד הבטחון לשאת במלוא התשלום ועוד שאלות נוספות. אולם, דומה בעיני כי יש להכריע תחילה בשאלה האם גובה החוב הוכח אם לאו.

9.         ביום 3.5.10, הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה כך שגובה חובה של הנתבעת יעמוד על סך של 18,755 ש"ח נכון ליום 23.4.10 ולא על סך של 39,391 כפי שנרשם בתביעה. בתצהיר התמיכה בבקשה נרשם " ...עקב תקלה במערכת הממוחשבת של התובעת עולה כי חובה של הנתבעת לתובעת עומד ע"ס של 18,755 ש"ח נכון ליום 23.4.10 במקום סך של 39,391 ש"ח."

            כתב התביעה תוקן כאמור.

10.        בהחלטתי מיום 7.9.11, לעניין ההתיישנות התייחסתי לתיקון זה וציינתי כי יש בעובדה כי גובה החוב תוקן בצורה כה קיצונית "עקב בעיה במחשב " כדי להעלות תהיות קשות ביחס לאופן התנהלותה של התובעת ולהטיל ספק ביחס לתביעה גופה או להיקפה.". בסופו דיון ההוכחות  צוין על ידי לפרוטוקול בית המשפט כי הצדדים מתבקשים להתייחס בסיכומי טענותיהם לשאלה כי היה וכל הטענות העובדתיות יקבעו לטובתה של התובעת, האם בכל זאת הוכיחה את גובה החוב. ואם טוענת היא כי מדובר ברשומה מוסדית,, האם העובדה כי הוצגו בפנינו יתרות חוב שונות אינה סותרת את החזקה ומחייבת אותה להוכיח את מרכיבי החוב ואת אופן החישוב.

11.        התובעת טוענת כי עלה בידיה להוכיח את גובה החוב.

התובעת מפנה לשתי חשבוניות שהגיש הקבלן המבצע בסך של 7,502 ש"ח מיום 14.1.01 וחשבונית על סך של 80,529 ש"ח מיום 8.1.01. סך הכל שתי החשבוניות יחדיו- 88,031 ש"ח. הנתבעת חבה על פי טענת התובעת במחצית מסכום זה סך הכל 44,015 ש"ח. לכך יש להוסיף לשיטת התובעת 12% דמי טיפול של התובעת סך הכל חוב של 49,297 ש"ח.

12.        שני הצדדים מסכימים כי משרד הבטחון שילם תשלום על חשבון החוב. התובעת נוקבת בסכום של 31,756 ש"ח ואילו הנתבעת טוענת כי משרד הבטחון כיסה את כל החוב.

13.        היה ואקבל את טענתה העובדתית של התובעת אזי יתרת החוב שנותרה לתשלום באותו מועד הייתה בסך של 17,541 ש"ח. וזאת בגין שיקום המבנה בלבד ללא כל התייחסות לדמי שכירות.

14.        טוענת התובעת כי מעבר לכך מדובר בטענת פרעתי ועל הנתבעת להוכיח כי פרעה את יתרת חובה. איני מקבלת טענה זו במקרה אשר לפני.

15.        אין לפני כל הסבר של התובעת כיצד הסך של 17,541 ש"ח מחודש ינואר 2001 המתייחס רק לחוב בגין שיקום המבנה הפך לסך של 18,755 ש"ח נכון לחודש 4/10 הכולל את הוצאות  שיקום המבנה, יתרת שכר דירה וריבית והצמדה (ראה סעיף 16 לכתב התביעה המתוקן). ברי הוא כי הסכום צבר הפרשי הצמדה וריבית מחד ומאידך שולמו תשלומים על חשבון החוב. כמו כן גדל סכומו של החוב הכולל בתוכו גם מרכיב שכר הדירה שנוסף לאורך השנים, ומנגד שולמו על חשבון החובות השונים גם תשלומים. כל שמוצג לפני הינו שורה תחתונה בלבד.

16.        התובעת באמצעות המצהיר מטעמה מאשרים כי שולמו תשלומים שונים על חשבון החוב. מר זידאן סאלח העיד כי לגבי נושא התשלומים יש לו ידיעה אישית וכי ראה את הנתבעת משלמת שוברי תשלום (ראה עמ' 13 לפרוטוקול ש' 22-29). העד גם מאשר כי אין בידיו את פרוט החוב וכל אשר יש בידיו הינו שורה סופית.

17.        התובעת אינה יכולה להסתמך על השורה הסופית בלבד. התובעת אינה נהנית מהחזקה כי השורה הסופית של החוב מהווה  רשומה מוסדית לאמיתות תוכנה. ראשית הוכח כי נפלה טעות כלשהיא ברישומי מחשב התובעת וכי החוב לשיטתה של התובעת הוכפל למשך תקופה לא מבוטלת. על מנת להוכיח את סכום החוב לא די להוכיח לכאורה את סכום החוב המקורי. יש להוכיח גם  את התפתחותו של החוב לאורך השנים, שכן התובעת מאשרת כי קיבלה תקבולים שונים וכן כי החוב  כולל גם שכר דירה אשר אמור לתפוח עם השנים.